פיטץ' לפני אחרון ואני כבר יכול לראות את הסוף, נהנתי מהטיפוס אבל אני כבר רוצה להיות בחוץ. אני יודע שאסור לזלזל באף מקטע של המסלול, אבל ה-טופו מראה 6a והמקטע מראה השלילי הקצר שמעלי נראה קל שמבלי לחשוב יותר מידי אני מתחיל לטפסו בהחלטיות. הצעדים הראשונים קולחים אך לפתע הג'אגים הטובים נעלמים ונשארות רק אחיזות סלופר לחות למדי. המגנזיום אזל לפני שני פיטצ'ים והידיים שלי מזיעות לגמרי מהקירבה לים, אני חושב לעצמי: "רק עוד שני צעדים ואתה בחוץ, קדימה, לך על זה!" אני מגשש לאחיזה טובה ללא הצלחה ומתעקש עם צעד קשה. אני עייף, השרירים מפומפמים והידיים רטובות וחלקות, אני מסתכל למטה ולאחר שאני רואה את העיגון האחרון שלי 3 מטר מתחתי אני מבין שאני מחוייב מידי ולא יכול לחזור למטה. "חנרו, אני עומד ליפול!" אני צועק, ואז בכוחות אחרונים מנסה לתת הכל כדי להצליח לצאת מהמקטע השלילי: צעד דינמי ראשון נוחת על slope לח, צעד דינמי עם היד השנייה נוחת על עוד אחד, נשאר לי כוח רק לעוד אחד, אני ממקם במהירות רגליים, מסתכל למעלה ומהמר במלוא מובן המילה. היד נוחתת על כלום ואני באוויר...
לאחר שבריר שנייה אני מרגיש את העיגון האחרון שלי נשלף כשהוא גורם לי להתהפך לאחור. אני יודע כמה רחוק נמצא העיגון הבא שלי אך למרות זאת הנפילה לא מרגישה מאוד ארוכה, אני מרגיש את החבל נמתח ואז את המכה עם המדף הקטן הבולט מהמצוק...
|
