מה זה קנדו ?
קנדו משמעותו "מהות החרב" (או כפי שמנסים לתרגם מונח זה ב- "דרך החרב" או- "טבע החרב").
מהות השימוש בחרב נרכשה ע"י הסמוראים במשך מאות שנים של לחימה בחרב.
לכן לימוד הקנדו למעשה זה לימוד של מהות החרב.
כדי להבהיר ולהגדיש חשיבות הלמידה שהרי טמונה בה דרכו רוחו של הסמוראי, מתבצעת ע"י תרגול ארוך קשה ומפרך של טכניקות ושימוש בחרב.
דרך ארוכה הכרוכה בהרבה רצון עז ללמוד ולהשתפר, להתמיד וללמד, לנצח ולקבל תבוסה ככלי למידה.
נהוג לומר שלמידת קנדו היא למעשה הדרך להתפתחות אישית.
היסטוריה בקצרה
באמצע המאה ה-10 "בתקופת היאן" של יפן חרב הפלדה קיבלה את צורתה הכללית שאנו מכירים היום והפכה לכלי הלחימה העיקרי בשדה הקרב. חרבות אלו סימלו את רוחו של הסמוראי. החרבות השתפרו עם הזמן הן מבחינה אומנותית והן מבחינה טכנולוגית של שיפור יופייה ותכונות המתכת.
במאות ה-15 וה-16 בזמן מלחמת האזרחים ובתחילת "תקופת טוקוגווה", החלה התפתחות מהירה של בתי ספר ללימוד טכניקות שימוש בחרב ולחימה.
במאה ה-18 באמצע "תקופת טוקוגווה" התפתח ציוד מיוחד לאימונים ובתי הספר ל"קנג'יטסו" החלו לערוך תחרויות, והפופולריות של בתי הספר גדלה וכך גם מספר בתי הספר.
באמצע המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 בתי הספר לקנג'יטסו החליפו את השם ל"קנדו".
הקנדו נתפס כמיצג את הקנג'יטסו שמתאר וכולל בתוכו את רוחו וצרכו של הסמוראי, כך שהקנדו שאנו מכירים ומתרגלים היום התפתח מתוך היסטוריה ארוכה של לוחמים ,לחימה ושדה קרב.
קידום הקנדו
אלה הן מילותיו של Jun Takeuchi האחראי על הפעילות הבינלאומית ב- AJKF - All Japan Kendo Federation
"ה- AJKF שהוא הארגון הרשמי והעולמי של הקנדו, שכולל בתוכו את ה- IKF - International Kendo Federation ממוקד בקידום הקנדו או מה שניראה בעיני היפנים בקידום הבודו שמקורו בתרבות יפנית.
ללמד את דרכו ורוחו של הסמוראי תוך כדי אימונים ותחרויות. אין ה- AJKF רואה את הקנדו כעוד ענף ספורט לכל דבר אלה דרך הטומנת בחובה את רוחו ודרכו של הסמוראי.
לכן חייב כל קנדוקה להבין שבקנדו אין ללמוד רק את הטכניקות אלה גם את תפיסת העולם של הסמוראי. וכך השינאי היא למעשה חרב לכל דבר. הקנדו -גי וההקמה אינם לבוש ספורטיבי אלה לבושם של הסמוראים."
| 
