אמיר שהם, איגוד הרוגבי הישראלי
תמונות: ישי קינן
נבחרת הנשים של ישראל ברוגבי שביעיות יוצאת למסע במסגרת אליפות אירופה לנבחרות דרג א' ותנסה להפתיע את היבשת כפי שהיא עושה בכל שנה מאז היוסדה ב-2005. הסגל לאליפות הושלם, וזה הזמן להכיר את הנפשות הפועלות ולהחזיק להן אצבעות.
הקפטן – לורן פטריק (בתמונה משמאל)
המונחים בהם משתמשים בדרך כלל לגבי שחקניות מהליגה לא יתארו שחקנית כזאת. היא כנראה השחקנית הכי מהירה בנבחרת, אבל מהירות היא אלמנט שולי למדי במשחק שלה, שמושתת על חוכמה טהורה: התנועה שלה והמסירה שלה לשטח פתוח כל כך מדויקות שלעתים נראה שהיא נשלטת על ידי מחשב. לא יהיה מופרך להניח שאת מה שהיא עושה בליגה שלנו היא מסוגלת לעשות גם ברמה הגבוהה ביותר של המשחק, ואם לוקחים בחשבון את המראה שלה (אין לכם מושג) מגיעים למסקנה שאם היתה חיה בבריטניה או בצרפת היא היתה הופכת כנראה למגה-סלב.
סגנית הקפטן – מיכל (מיקי) ויצמן
האישה הקטנה והצנומה הזאת הפכה בתשע עונותיה בליגה לסמל של רוגבי הנשים הישראלי. עם זריזות של שד וכנראה הטכניקה הכי טובה בנבחרת היא ממשיכה לחולל שמות בהגנות היריבות (20 טריים ב-14 משחקים העונה). בהגנה היא יודעת לפצות על הגודל שלה בדרכים שונות ומשונות: לתקל? כמה old fashion. המודה על פי מיקי היא מיני תפיסות ולפיתות נוסח שב"כ. זה בדרך כלל עובד ותמיד משעשע.
נורית אופק
היה לה חלק חשוב בהצלחה של אס"א תל אביב השנה, ובנבחרת החלק שלה יהיה חשוב לא פחות. בעלת שילוב נדיר של כוח וזריזות שהופך אותה למומחית בפריצת קו ההגנה. החשש המרכזי לגביה היה שלבחורה עם כל כך הרבה סיבי שריר לבנים עשוי להיגמר האויר בשלב מסוים של משחק באירופה, אבל גם הוא הוסר לאחר שהתברר שהיא צפויה לשחק בקו הקדמי.
איריס בורובוי
אולי הזימון הכי מפתיע לנבחרת השנה, אבל גם אחד המוצדקים שבהם. לאיריס יש כוח, מהירות, טכניקה, ואולי יותר מכל: יכולת מדהימה לגרום לכך שלא ישימו לב לעבודה שהיא עושה. בעוד זה יתרון לכשעצמו במקרים רבים, יש לקוות שהיא לא תתביש להמם את אחת היריבות עם איזה צמד טריים משום מקום, כי היא בהחלט מסוגלת לעשות את זה.
אלקסיס בלום
על "הלביאות" מירושלים עבר קיץ קשה, כאשר שלוש שחקניות מסגל הנבחרת של השנה שעברה עזבו את הקבוצה מסיבות שונות. מי שלקחה את הענינים לידים היתה שחקנית זריזה, חכמה, מוכשרת ואתלטית בשם אלקסיס. זו בדיוק הכוכבת שהיתה דרושה בקבוצה, שבלעדיה נראית אפורה למדי, וצפוי להיות לה חלק מרכזי בטורניר הקרב.
שחרית גולדינג
לא ברור אילו אימוני כושר שחר עורכת עם אופק ובלום, שתי שותפותיה לדירה, אבל כנראה שזה עובד. לג'ינג'ית של הנבחרת, שמשחקת עם הרבה הפסקות מאז שהיתה בת 14, יש מהירות וגם רגליים טובת (מבחינה מקצועית), והיא עושה עבודה טובה בצד השמאלי של הסקראם. מגיעה לטורניר עם פציעה בכתף, שאם תחמיר עשויה לכאוב לכל הנבחרת.
אורטל הלוי
שחקנית השנה הצנועה ("בטח חברים שלי הפיצו את הסקר בפייסבוק") של אתר איגוד הרוגבי הישראלי היא אחת השחקניות הכי שלמות בסגל: מהירה, זריזה וחזקה באותה מידה, ובעלת ים של כישרון בידיים וברגליים. לדברי אנשי האיגוד, לא פחות ממתנה לענף.
אירנה לוין
הבחורה הגבוהה (180 ס"מ) והרזה הזאת רק נראית כמו דוגמנית. היא אתלטית נפלאה, זריזה מאוד למרות אורך הרגליים שלה, ומסוגלת לשחק כמעט בכל תפקיד. שיחקה בנבחרת בשלוש השנים הקודמות כשלמדה בטכניון כעתודאית, ולמרות שלא שיחקה העונה בגלל קורס קצונה בצבא לא היה ספק שתיכלל בסגל ותמשיך את התקדמותה לעבר הטופ של אירופה.
ברונווין מאנינג
נולדה בדרום אפריקה, ולמרות שהאחים שלה שיחקו בנבחרות אפריקאיות לא נחשפה לרוגבי נשים עד לפני מספר שנים. עם הזמן, במיוחד העונה, היא הפכה למנהיגה של ירושלים. בנוסף לטכניקה ואתלטיות יש לה הבנה טובה של המשחק והיא לא מתבישת לחלק הוראות כשצריך.
מאיה פסקר
שחקנית קו קדמי קשוחה ומנוסה שהחלק החזק ביותר במשחק שלה הוא קפיצה ומלחמה על הכדור בהוצאות החוץ. פספסה חלק לא קטן מהעונה האחרונה, אבל מפצה על כך בשנים ארוכות של משחק בליגה ובנבחרת, כולל יורו 2008.
